חיפוש
  • Elad Shikley

רוקד לעצמי

עשרה לאחת בלילה (או לפנות בוקר? ממתי מאחלים?). אני מבושם מיין, וודקה וג'ין. מזה שלוש שעות שאני רוקד לעצמי בחדר במקביל לכתיבת מייל לא מאוד מורכב למפתח של אתר אינטרנט שהייתי אמור לסיים לפני חודשים רבים. כאילו אין סמסטר מאתגר וגורלי שממשיך ביום ראשון, כאילו אין פער גדול מלצמצם.

עד כתיבת השורות האלה הייתי מה זה מבסוט על עצמי. למשך כמה שעות רקדתי לעצמי בחדר, מדמיין את עצמי מגדיר מחדש עד כמה מתמודד בכוכב נולד יכול לכבוש את הקהל ואת הצופים בבית מכל מדינות העולם. מתמודד שלא בא שברור שהוא ינצח את העונה, אלא ברור שינצח גם באירוויזיון אליו יישלח ואת מצעדי כל הפזמונים שנים קדימה. פרדי מרקורי, ריי צ'ארלס, ביונסה ודיוויד בואי, בדמיון כולם אני ביני לבין עצמי.


מה ששונה בין אני של היום לאני של העבר זו המודעות העצמית. פעם חוויית הדמיון שלי היתה כה טוטאלית שהייתי משוכנע כי מדובר סך הכל בעניין של בקיעה קלה ותפרוץ מתוכי בעצמה ותצבע את המציאות לממשות. כמו אדם שחושב שכוח האמונה מספיק כדי להטות את העולם כולו.


אבל עכשיו אני מבין ולכן אני מפחד. אני זקוק לקפיצת סדר גודל כדי להצליח מכאן. להפנים כל רגע ורגע מה המשמעות של המעשים שלי. אני פשוט לא אצליח עם הנרטיבציה הזאת.

בוא נבין שלומי.

0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

בואו נתחיל מהסוף. אני באמצע חופשת פסח בסמסטר ב' בלימודים, שהוא סמסטר א' מבחינתי שכן אני חוזר על כל הקורסים מסמסטר שעבר. למרות שהאמנתי כי לאור הניסיון שלי מהסמסטר שעבר אצליח להתחיל הפעם ברגל ימין , נכו